האם אני יכולה לדמיין חיים בלי עבודה? ואוו. איזו שאלה. אני אתחיל ואומר שלפני כמה שנים התשובה היתה לא מוחלט. כי מה אני אעשה אם אני לא אעבוד ואולי יותר מזה מי אהיה. ואז חבר אחד אמר שמספיק. שהוא מחליף את קריירת המכירות המוצלחת שלו בקריירה של טיפול סיני כדי להגשים את החלום בשנים האחרונות לפני הפנסיה. ועוד חברה הסבירה איך היא משחררת את עצמה מהאחריות שכבר לא התאימה לה ואיך היא מתכוונת לאורך עשור לסיים את השלב בחיים שבוא היא עובדת. היתה לה תוכנית ברורה והבנה גדולה למי היא ומה מקומה. ומה יהיה מקומה.
לעומתם אני רואה אנשים ממשיכים בדרכם לעבודה לתוך שנות ה 80 שלהם וממש לא חושבים לעצור. אולי עושים הנחה לבני זוגם שרוצים שישתתפו ביותר פעילויות של חופש וגם שם נבנה איזהשהו איזון.
מה שהיה כל כך ברור לי שלא יקרה, מקבל יותר מקום. לא בגלל שאני לא נהנית מהעבודה שלי אלא בגלל שבשנים האחרונות מתחילים להיפתח בפני עוד אופנים ודרכים להתקיים.
אני מחפשת את המשמעות של השלב הזה. את הדרך שלי ואת הנתיב שלי.
השינוי מתחיל אצלי מבפנים מההבנה שחיי בסופו של דבר הם שלי ורק שלי ואת הנתיב שלי מי שכובש בונה מטפח ומגדיר הוא אני.