כשאני מדברת עם בני 45+ על מה שמפריע להם למצוא עבודה, אני מגלה שתי בעיות, שלמרבה הפלא מקבלות משקול שונה לגמרי במערכת השיקולים.
הבעיה הראשונה שמרבית האנשים מדווחים עליה היא חוסר יכולת להגיע לראיונות עבודה.
מה זה אומר?
זה אומר לשלוח קורות חיים ולא לקבל תשובה.
לפעמים לפעמים לקבל שיחת טלפון מכח אדם אבל כשמתברר הגיל, אין לזה המשכיות.
הבעיה השניה שמדווחים עליה היא שבסופו של התהליך אם לא מקבלים את העבודה.
מה זה אומר? הם מספרים שמזמינים אותם לעוד ראיון ועוד ראיון ועוד ראיון אבל בסופו של דבר זה נופל ברגע האחרון. לפעמים זה על הגיל לפעמים זה על “האנרגיה”, כן כן יש גם תשובות כאלו. ולפעמים זה לא לגמרי ברור למה.
מה ההבדל בין שתי הבעיות?
הבעיה הראשונה נראית, על פניו, הבעיה הקשה יותר כי אם לא מגיעים לראיון עבודה, איך ניתן בכלל לקבל עבודה?
אבל באמת, הבעיה השניה היא הרבה יותר בעייתית.
למה? כי הבעיה הראשונה מרגישה לנו כמו בעיה חיצונית. קורות החיים לא עובדים בשבילינו, מערכת הגיוס לא מצליחה להבין אותנו, אנחנו צריכים להתאמץ ולשפר את קורות החיים, ללמוד איך לעבור את הפורטלים. זה בעיה חיצונית.
מצד שני, בראיונות עבודה אנחנו מרגישים טוב. אנחנו מרגישים שהסברנו את עצמינו טוב, שיצרנו מערכת יחסים טובה עם המראיין. אנחנו יוצאים בהרגשה טובה מהראיון ולמרות שלא מקבלים אותנו אנחנו ממשיכים להרגיש טוב.
אם זה לא פרדוקס אני לא יודעת מה כן.
מה ההבדל? קורות חיים הם מסמך. אנחנו יכולים לחזור ולבחון אותו. ראיון עבודה “עבר ונגמר”. אנחנו זוכרים ממנו משהו אבל לא יכולים לחזור לבחון ולהמשיך לעבוד עליו ולשפר אותו.
להשקיע רק בקורות החיים זה קצת כמו לחפש את המטבע מתחת לפנס.
קודם כל שווה להבין מה מעביר אותנו ראיונות עבודה ומתוך זה להבין מה כדאי שיהיה כתוב בקורות החיים שלנו.
כי לפעמים בחיים כמו בחיים, מה שברור וקל מסיט את הראייה שלנו מהפיתרון שאנחנו מחפשים, וכדי להגיע למקום הנכון יש צורך לנקוט בגישה אחרת.
אפרת רמתי, ליווי אישי בצמתים בקריירה, ליווי אישי בהקמת עסקים, פאונדרית במועדון אפורי השיער
מעוניינים להצטרף לרשימה הפרטית שלי ולקבל ממני עידכונים במייל?
הרשמו בטופס וקבלו ממני את הפוסטים האחרונים שלי, הודעות על הרצאות שלי וקורסים מעניינים
